זנות היא צורה של עבודת מין שאומצה, התנגדה, נסבלה, הוסדרה והפכה לפלילית בכל התרבויות והזמנים. זה כרוך בהחלפת כסף, סחורות או שירותים עבור מעשים מיניים, וזה יכול לנוע בין הסדרים בהסכמה יותר לניצול ואלימות. למרות אופייה השנוי במחלוקת לעתים קרובות, הזנות מושרשת בחברות רבות בכל רחבי העולם, ועובדיה ממלאים תפקידים כלכליים קריטיים במסגרות מסוימות. הבנת המורכבות של הזנות חיונית לפיתוח אסטרטגיות אתיות ויעילות לרפורמה משפטית ומדיניות.
לאורך ההיסטוריה, הזנות באה לידי ביטוי בצורות שונות, מזנות מקדשית ועד הליכה ברחוב. סיפור סיפורים בספרות ובאמנויות אחרות משקף לעתים קרובות את אופיו המגוון. באפוס של גילגמש, סיפור שמקורו במסופוטמיה העתיקה, אנקידו "מודרך" בזנות על ידי נבל לפני שהוא פוגש את גיבור האפוס, גילגמש. מחזות יווניים מהמאה החמישית לפני הספירה מציגים זנות בין דמויות מכל שכבות החברה; יצירות אמנות הודיות עתיקות מתארות באופן דומה אנשים שמחליפים כסף תמורת מין. לאחרונה, עובדי מין גברים הפכו גלויים יותר ויותר, אם כי לעתים קרובות מתעלמים מנקודות המבט של נשים, טרנסג'נדרים וחברי קהילות אחרות.
אין הגדרה אחת או סיבה אחת לזנות, ומשמעותה השתנתה עם הזמן. עבור חלקם, זהו אמצעי הישרדות; עבור אחרים, זוהי בחירה בסגנון חיים. לעתים קרובות, מוטיבציה היא מורכבת, וכוללת אלמנטים כמו צורך כספי, נורמות קהילתיות ורצון אישי. בתרבויות מסוימות, פילגשים או חצרנים של משפחות מלוכה או אלה בעלי מעמד חברתי גבוה פועלים כסמלי כוח, ומחזקים היררכיות חברתיות. במקומות אחרים, נישואין מוסדרים כרוכים במשא ומתן כספי, אשר נחשב באופן שונה כדומה לנדוניה או זנות חוקית.
המעמד החוקי של הזנות משתנה באופן משמעותי לפי אזור. בבריטניה, למשל, פעילויות כגון ניהול בתי בושת ושידול אינן חוקיות, בעוד פעילויות כגון מכירת שירותי מין וסרסרות הן פליליות. בהולנד, זנות אינה חוקית, אם כי רווחים כפופים למיסוי ובתי בושת חוקיים חייבים לעמוד בתקנות בריאות ובטיחות ציבוריות מחמירות. בשוודיה, זנות אינה חוקית מאז 1999, אך זחילת מדרכה ופעילויות דומות עדיין ניתנות לענישה. בארצות הברית, זנות היא עבירה פלילית בכל מדינה למעט נבאדה, שם חוקי לעבוד בבית בושת מוסדר בתנאים מסוימים.
באופן כללי, השאלה אם אדם עוסק בזנות או לא היא עניין אינדיבידואלי, אך ישנן עדויות לעונשים קשים באופן לא פרופורציונלי למשתתפים בסחר במין בהשוואה לרוכשי שירותים ("ג'ונס"/"פונטרס"). יש הטוענים כי הן עובדי מין והן קונים צריכים להיות אחראים באותה מידה למעשיהם, בעוד שאחרים מאמינים כי גישה המעדיפה אי הפללה, רגולציה ובטיחות על פני הפללה של סחר המין יכולה להגן טוב יותר על העובדים ולהגביר את בטיחות ובריאות הציבור.
מחקרים מצביעים על כך שאי-הפללה של עבודת מין קשורה ליתרונות רבים לבריאות הציבור. לדוגמה, מחקר שנערך בשנת 2014 בקרב עובדות מין באנגליה מצא כי אי-הפללה הפחיתה את הסבירות לשימוש בסמים, שיפרה את הגישה לאמצעי מניעה ושירותי בריאות והפחיתה את הסבירות לאלימות. עם זאת, טיעונים מוסריים נגד הסחר במין, יחד עם תפיסת הציבור את הזנות כפעילות קורבנית, הביאו לסטיגמה חברתית ולהפללה שעלולה להקשות על השגת בריאות פיזית ונפשית. מחקרים מצביעים על כך שההשלכות השליליות של אי-הפללה של זנות כוללות עלייה בביקוש לעבודת מין וירידה בשיעור השימוש העקבי בקונדום בקרב הלקוחות.
בסופו של דבר, בשל מורכבותה של הזנות, כל פתרון חייב לכלול גישה מצטלבת ורב-תחומית. יש לשקול מאמצים נגד סחר בבני אדם, תמיכה רפואית ורפורמה משפטית יחד. עובדי בריאות, פעילים, שוטרים, יועצים משפטיים, מחוקקים ועובדי מין חייבים להתאחד במאמץ ליצור רפורמה הוליסטית במדיניות המתייחסת לכל ההיבטים של סחר המין. רק כך נוכל להבטיח בטיחות, בריאות וזכויות לכל מי שנפגע מהמקצוע העתיק והמורכב הזה.
